קישור מקורי: http://worldtomorrow.wikileaks.org/episode-3.html
מונצף מרזוקי, נשיא הרפובליקה של תוניס, רופא בהכשרתו, היה במשך שנים רבות אויבו הפוליטי של הדיקטטור זיין אל-עבידין בן עלי. בשנות ה-90 המוקדמות, ההתנגדות הרועמת שלו לבן עלי הובילה לכליאתו על ידי המשטר. הוא ייסד את הועד הבינלאומי להגנה על אסירי מצפון ושימש כנשיא הועד הערבי לזכויות אדם. רדוף ומוטרד על ידי השלטונות, מרזוקי הוגלה לצרפת. בשיתוף פעולה עם גולים תוניסאים נוספים הוא ייסד את מפלגת 'הקונגרס למען הרפובליקה' ושימש כיושב הראש שלה. הוא כתב באופן נרחב על דיקטטורות, כשהוא מציג נקודת מבט רפואית ביחס לתחלואי החברה שבה גדל. ב-2001 הוא גרס כי בן עלי לא ייפול בגלל התקוממות חמושה או בגלל לחץ בינלאומי, אלא בעקבות תנועת התנגדות עממית שתאמץ שיטות של התנגדות אזרחית. בינואר 2011 הוכחה צדקתו. לאחר עזיבתו של בן עלי חזר מרזוקי מהגלות לתוניס, הכריז על מועמדותו לנשיאות ונבחר באופן זמני על ידי בית המחוקקים החדש של תוניס באוקטובר 2011.
אסאנג' מציין כי "מונצף מרזוקי, פעיל למען זכויות אדם, אמור להנהיג את המדינה אשר כלאה אותו. האם הוא יוכל לשנות את צורתה של המדינה, או שהמציאות המורכבת תשנה את צורתו?”
כותרות כלליות – קולו של אסאנג' על רקע קטעים ממהדורות חדשות.
אני ג'וליאן אסאנג', עורך וויקיליקס. אנחנו חשפנו את סודות העולם והותקפנו על ידי מוקדי הכוח. אני עצור כ-500 ימים ללא כתב אישום, אך זה לא עוצר אותנו. היום אנחנו במסע אחר רעיונות מהפכניים שעשויים לשנות את העולם של מחר.
קולו של אסאנג' על רקע פתיחת התכנית
0:36 במהלך השנה שעברה זועזע המזרח התיכון על ידי תנועות מהפכניות ומרדניות, ותוניס היא המקום בו הכול התחיל.
היום אדבר עם הנשיא הראשון של תוניס החדשה – מונצף מרזוקי. בהיותו דוקטור לרפואה ופעיל זכויות אדם, מרזוקי מתהדר בצבעים שונים לגמרי מקודמו המצועצע והמושחת, בן-עלי. תחת שלטון בן עלי, מרזוקי הוגלה ונכלא, אך כרגע הוא נחשב למנהיג המוסרי ביותר בעולם הערבי. אך אני תוהה כמה זמן זה יימשך. המהפכה השלטונית והחברתית בתוניס עוד רחוקה מלהסתיים, וכעת נדרש מרזוקי להתמודד עם המציאות המורכבת של מוקדי-כוח ובעלי אינטרסים.
1.25 ג'.א (ג'וליאן אסאנג'): אדוני הנשיא, האם אתה שומע אותי?
מ.מ (מונצף מרזוקי): שלום, מה שלומך מר אסאנג'?
ג'.א: טוב לראות אותך.
מ.מ: אתה יודע, תמיד הייתי מעריץ גדול של פועלך ואני מאחל לך רק טוב,ואם אי-פעם יהיו לך בעיות אתה מוזמן לתוניס.
1.51 ג'.א: תודה. אתה שהית בבית-סוהר ב-1993 ואני שהיתי בבית-סוהר ב-2010, אך החוויה הזו הייתה מעניינת במיוחד עבורי – איך לשרוד תחת בידוד – ואני חושב שכל אדם צריך לעבור את החוויה הזו פעם אחת. האם אתה יכול לספר איך שרדת בבית-הסוהר?
מ.מ: טוב, אתה יודע, בסך הכול שהיתי בבידוד כארבעה חודשים, אבל ראש ממשלת תוניס, חמאדי ג'בל, היה בבידוד יותר מעשר שנים ותמיד הערצתי אותו על כך. לעולם לא הבנתי כיצד ניתן לשרוד חוויה שכזו, ומכיוון שלאחר ארבעה חודשים פשוט התחלתי לדבר אל עצמי, פשוט השתגעתי. השתגעתי בגלל שכשאתה צריך לדבר עם עצמך, להיות לבד עם עצמך כל הזמן הזה, אתה פשוט… זו חוויה נוראה. בגלל זה אני חושב שזה סוג של עינוי פסיכולוגי. וכל כך הרבה אנשים אמרו לי 'מה אתה רוצה? מעולם לא עברת עינויים בכלא', והתשובה שלי היא 'לא, עברתי עינויים בכלא, אבל זה היה סוג אחר של עינוי, וככל הנראה אחד מהגרועים ביותר'. אני משער שיותר מ-30,000 אנשים עברו עינויים בתוניס, ואני כועס בשבילם, אתה יודע. וגם כעסתי על העובדה אנשים שהצליחו לעמוד בעינויים וחזרו לביתם, חזרו לשחק עם הילדים שלהם ולהקשיב למוזיקה ולחיות חיים נורמליים, ואני מעולם לא הצלחתי להבין איך אפשר לקבל את הדברים האלה ועדיין להישאר אנושי? אז איך ניתן לשרוד חוויה שכזו? אני חושב שכשאתה נלחם למען זכויות-אדם וערכים נעלים, אתה מסוגל ליצור מספיק התנגדות כדי להתמודד עם המצב.
04.06 ג'.א: האנשים האלה שלקחו חלק בפעולות נגדך ונגד חבריך בתוניס בזמן השלטון של בן-עלי, כמו לדוגמה ראש סוכנות המודיעין לשעבר, האם אתה פוגש אותם עכשיו כשאתה הנשיא?
מ.מ: כן.
ג'.א: ומה הם אמרו? הם התנצלו?
4.23 מ.מ: לא. לא, הם לא התנצלו. הם אמרו 'שמע, אנחנו בסך הכול מצייתים לפקודות, אנחנו רק משרתים של הציבור'. וזה, מבחינתי, לא מקובל בשום אופן, בגלל שאני חושב שלכל אחד יש את המצפון שלו והוא מחויב להתמודד עם המעשים שלו, והדבר הכי קל זה לומר 'בסך הכול מילאתי פקודות'. ואני פשוט לא יכול לקבל את התירוץ הזה, כי זה מצביע על העובדה שלא רק שהאנשים האלה הם גסים ואכזריים, אלא גם על העובדה שלאנשים האלה אין שום צל של כבוד ויושר בסיסי, אתה יודע, אתה חייב לקבל על עצמך את האחריות ולהגיד 'תראה, עשיתי את זה, אבל אני מצטער, טעיתי', אבל מעולם לא שמעתי מישהו מהם אומר 'מצטער, טעיתי'.
5.10 ג'.א: טענת כי הקורבן הראשון של הדיקטטורה היא סוכנות המודיעין. למה התכוונת?
מ.מ: אני חושב שהאנשים האלה, מעצם זה שהם מקבלים את העובדה כי הם חייבים לציית לרודן, הם מוותרים על הכול – על האנושיות שלהם, על הכבוד שלהם רק בשביל להיות שם, רק בשביל לחלוק את הכוח, וגם הם קורבנות של המערכת. ואתה בטח יודע שהאנשים שמבצעים עינויים נמצאים במצב מאוד עצוב. חלק מהם הופכים להיות חולים. חלק מהם מתאבדים, ואני מאמין שעינויים לא הורסים רק את האדם שעובר אותם אלא גם את האדם המענה, אז… כן, אלה דברים נוראיים – לשני הצדדים – גם למענים וגם למעונים.
6:12 ג'.א: בארה"ב יש לנו לכאורה את המקור של מברקי הדיפלומטים שכוללים חומרים שיצאו מתוניס בנוגע לבן-עלי. שמו הוא בראדלי מאנינג והוא שרוי בבידוד במשך עשרה חודשים. מה יש לך להגיד על ארה"ב, שפעם פועלת לקידום זכויות אדם ובפעם אחרת לוקחת חלק בעינויים?
6:41 מ.מ: ובכן, כשמתרחשים עינויים תחת משטר דיקטטורי זה נראה טבעי, אך כמובן שזה לא טבעי, זה נורא – אבל כשבעיה כזו קיימת במדינה דמוקרטית וכשאתה פוגש אנשים שבאים ממדינה שכזו ומדברים על זכויות אדם וכדומה, זה נראה כל כך מגוחך. אני זוכר שלפני שנתיים – לא, ארבע שנים – הוזמנתי לוושינגטון על ידי ארגוני שלום לדבר על זכויות אדם בתוניס, והוזמנתי לפגוש אדם חשוב מאוד שעוסק בזכויות אדם בבית הלבן ועניתי להם 'לא, אני לא הולך לפגוש את האדם הזה מכיוון שזה יהיה מגוחך לדבר איתו'. ידעתי טוב מאוד שהוא ככל הנראה היה מעורב בפרשת גואנטנמו. אתה לא יכול לקחת ברצינות מישהו שהיה מעורב בעינויים בתוך המדינה שלו ואז בא לתת לך שיעור על קידום זכויות אדם בתוניס – בגלל זה לא הסכמתי לפגוש אותו.
07.52 ג'.א: מה המצב של שירותי המודיעין בתוניס כרגע? בהיותך מפקד הצבא, האם אתה גם המפקד של שירותי המודיעין?
8.05: מ.מ: המצב מסובך מאוד ואנחנו חייבים להתייחס לבעיה באופן זהיר מאוד. אנחנו צריכים לנשל אותם מכוחם אחד אחרי השני, אבל הדברים החשובים ביותר הן הבעיות הקשות בפניהן אנו עומדים, כמו התנועה הסלפיסטית, אתה יודע – שהם תנועת ימין קיצונית בתוניס והם יכולים להוות סכנה לדמוקרטיה ואנחנו חייבים להתמודד עם הבעיה מנקודת מבט פוליטית, אנחנו חייבים להגיע איתם לדין ודברים וכדומה, אך חלק מהם בכלל לא מוכנים לדיון פוליטי וחלק מהם הולכים להוות סכנה לדמוקרטיה. וכשאני מדבר עם המשטרה ועם קציני הצבא אני אומר להם 'תשמעו, אנחנו חייבים להתייחס לבעיה הזו בזהירות גדולה, אבל בבקשה, בלי עינויים ובלי משפטים לא הוגנים כמו שהיה נהוג תחת הדיקטטורה'. אנחנו חייבים לקחת את הבעיה הזו ברצינות גמורה אבל לדבוק בערכי זכויות האדם. הם הסתכלו עלי ותהו אם אני רציני – והשבתי 'כן, אני רציני. כן, אני מאוד רציני – לא יהיו יותר עינויים בתוניס'.
9:21 ג'.א: האם ראית את המידע המודיעיני שנשמר עליך על ידי בן עלי עכשיו כשאתה הנשיא – העדויות לגבי הריגול אחריך?
מ.מ: כן, אני מאוד סקרן לגבי המידע הזה אך למעשה לא היה לי זמן… אבל קיבלתי מידע מודיעיני על יריב פוליטי המעוניין לפגוע במערכת, אך אמרתי 'אני לא הולך לשחק בקלפים האלו, אני לא הולך לאיים על הבחור הזה עם הכלים האלו'. אני לא רוצה לדעת מה הוא עושה. אני לא מעוניין לאיים על אף אחד… אני לא מעוניין להשתמש בכלים שהשתמשו בהם נגדי.
10.10 ג'.א: בוויקיליקס ראינו מה קרה במצרים כשעד-דאולה, השירות החשאי המצרי, נבזז והמסמכים האלו יצאו ותיארו מה באמת קרה שם. כאחד שעקב מקרוב אחרי המהפכה במצרים וניסה להוציא החוצה חומרים על מוברק וסולימן ודומיהם, ידעתי שהמהפכה במצרים הצליחה כאשר המסמכים על עד-דאולה יצאו החוצה. זה היה הסוף של המשטרה החשאית, או פרק חדש בתולדותיה של המשטרה החשאית. אני מאמין שהדרך לגרום לכך שהמצב לא יחזור לקדמותו, היא לחשוף את הסודות הפנימיים של המשטר הקודם לכולם, כך שכולם יוכלו לקחת חלק בשינוי, גם אם השינוי הזה ייצור סוג של קונפליקט בחברה.
11.17 ג'.א: האם אתה מתכוון לפתוח את הארכיונים של תוניס?
מ.מ: כן, להיסטוריונים… משום שאני חושב שזו חובתנו לדעת מה קרה, אבל אני לא מעוניין לדעת מי כתב עלי, זה חסר טעם, אני רוצה להיות מודע לתמונה הגדולה – מה קרה בדיוק, איך פעלה המערכת – אבל אני לא מעונייןלהרשיע אנשים ולהגיד 'אתה עשית ככה וההוא עשה ככה ו…', בגלל שזה יכול להיות מאוד, מאוד מסוכן… חשוב לדעת וחשוב לזכור, אבל לפעמים חשוב גם לא לדעת ולשכוח.
12.07 ג'.א: האם מופעל עליך לחץ מצד גורמים בממשלת תוניס לשמור את התיקים האלו סגורים?
מ.מ: לא, לא מופעל עלי לחץ. זאת הבחירה שלי. הבחירה שלי היא להיות זהיר מאוד משום ששוב, אנחנו צריכים לדעת אבל אנחנו צריכים גם לדעת לשכוח ולסלוח.
12.31 ג'.א: טענת בעבר כי יש קווים אדומים לגבי מידע ושלפעמים האמת היא טובה, ולפעמים האמת היא רעה – ולאחרונה רשתות האינטרנט בתוניס צנזרו אתרים מסוימים – אך כדי לצנזר אפילו דף אחד ברשת אתה חייב לרגל אחרי כל אתר שנפתח, כדי לראות אם אתה צריך לצנזר אותו. אתה חושב שזה נכון, שזה קו הפעולה התקין?
13:08 מ.מ: אני חושב שצנזורה ברשת היא חסרת טעם – קודם כל, זה חסר טעם – בלתי אפשרי, ומשיג את התוצאה ההפוכה. כפעיל זכויות אדם, אני מעדיף את תופעות-הלוואי של חופש ביטוי מוחלט – על התוצאות החיוביות, אם יורשה לי להגיד – של הצנזורה. אני תמיד טענתי שאני נגד כל סוג של צנזורה על האינטרנט או על כל סוג אחר של צורת ביטוי.
13:41 ג'.א: לפני כשבועיים דיברתי עם חסאן נסראללה ושאלתי אותו על ההבדל בין עמדותיו לגבי סוריה ובין העמדה של תוניס לגבי סוריה – נראה שיש הבדל בין העמדות. חסאן נסראללה רך לגבי סוריה, תוניס רכה לגבי בחרין; תוניס קשה עם סוריה וחסאן נאסרללה קשה עם בחארין, עם ממשלת בחארין ועם הפרת זכויות-האדם שמתרחשת שם. מדוע?
14:24 מ.מ: הכוונה שלי היא שבדיקטטורה בסוריה העם הסורי סובל, באופן דומה מאוד לעם התוניסאי לפני כן… לפני המהפכה… ולכן אנחנו מרגישים כל כך קרובים לעם הסורי. אנחנו מבינים אתמה שהם מרגישים, משום שהם נלחמים נגד שחיתות, נגד אכזריות, נגד שלטון אימים, ואנחנו מרגישים מאוד, מאוד קרובים אליהם מכיוון שאנחנו מרגישים שיש לנו סוג של אחריות משום שאני יכול להגיד שככל הנראה אם לא הייתה מתרחשת המהפכה בתוניס, גם המהפכות בסוריה או מצרים לא היו מתרחשות. אז אנחנו מרגישים סוג של אחריות. אנחנו מרגישים מאוד קרובים. אנחנו מרגישים שהמאבק שלהם למען הדמוקרטיה, למען זכויות אדם, הוא גם המאבק שלנו. אנחנו חייבים לתמוך בהם וצריכים לשכוח מנאסרללה ומאנשים כמוהו, שבגלל שהוא נגד ישראל הוא יכול לסלוח על המשטר הרודני שם. אבל פה בתוניס אין לנו בעיה כזו. אנחנו לא מתעניינים בסכסוך בין סוריה לישראל. מה שחשוב לנו זה שהאוכלוסייה שם סובלת ממה שאנחנו סבלנו ממנו זמן כה רב, ולכן אנחנו כל כך תומכים בסוריה, בעם הסורי נגד המשטר הרודני, כשם שאנחנו לחמנו כנגד המשטר הרודני שלנו. אני לא מסוגל להבין איך פה בתוניס אנשים תומכים בדיקטטורה הסורית. הם טוענים שזאת דיקטטורה פטריוטית, אך אנחנו יודעים שאין דבר כזה דיקטטור פטריוט, אין דבר כזה דיקטטורה טובה. דיקטטורה היא דיקטטורה – מושחתת, אלימה ופועלת כנגד הנתינים שלה. אני באמת לא מסוגל להבין את עמדת נאסרללה. אני יכול להגיד לך שנאסרללה היה מאוד, מאוד פופולארי לאחר 2006 בגלל המלחמה נגד ישראל, אבל עכשיו הפופולאריות שלו לגמרי גוועה, כאן בתוניס ובכלל העולם הערבי.
16:52 ג'.א: הצעת לשליט סוריה, בשאר על-אסד, מקלט מדיני בתוניס, האם ההצעה הזו באמת אמינה?
17:01 מ.מ: מה שחשוב לנו זה סיום שפיכות הדמים בסוריה. זה הדבר המשמעותי ביותר. בגלל זה אמרתי 'תשמע, יש לנו תרחיש שממשמש ובא, וזה יכול להיות פתרון טוב לעם הסורי'. ושאלתי 'מדוע הבחור הזה כן נוסע לרוסיה?', והרוסים אמרו 'אנחנו לא מעוניינים בו', ועיתונאי שאל אותי 'האם תהיה מוכן לקבל את האדם הזה אם…', ועניתי 'כמובן, אם זה יביא לפתרון', אבל אני יודע,ובטח גם אתה יודע שאסד לעולם לא יבקש מקלט בתוניס, אז זו שאלה היפותטית. הוא בטח יימלט לרוסיה, או למדינה אחרת, אבל לעולם לא לתוניס.
17.50 ג'.א: לאחרונה ערכת בתוניס ועידה – 'חברים למען סוריה' – שכללה בין השאר את הילרי קלינטון ועוד הרבה אנשים בעלי השפעה מהמערב והאזור. מידע ששחררנו לאחרונה מראה כי זרוע הביטחון של ארה"ב שלחה כוחות מיוחדים לסוריה, ושכסף ונשק זורמים לארגוני המורדים. אתה טענת כי אינך מאמין בהתערבות זרה בסוריה ושאתה מאמין כי תוניס לא אמורה לספק נשק למורדים הסורים, אך מה לגבי אספקת מידע מודיעיני, מה לגבי אימונים, אימוני נשק בתוך סוריה? האם תוניס תציע בסיס זה לתנועת ההתנגדות הסורית?
18.47 מ.מ: כפי שכבר אמרתי, אנחנו לא תומכים בשום התערבות זרה בתוך סוריה. אני מאמין שאספקת נשק לסורים תוביל למלחמת אזרחים. אני לא חושב שזו בחירה נכונה. אני עדיין מאמין שהפתרון היחיד הוא בזירה הפוליטית, ושאנחנו חייבים למצוא מכנה משותף בין האופוזיציה לשלטון. אני עדיין מאמין שהפתרון היחיד הוא התרחיש התימני. זאת עמדתי וזאת עמדת תוניס וכמובן, אנחנו נגד כל סוג של התערבות, לא משנה מאיפה היא תגיע.
19.25 ג'.א: המפלגה שלך קיבלה ב-8.7% מהקולות בבחירות האחרונות, והמפלגה האיסלאמית יותר קיבלה ב-37% מהקולות, אך לך אישית יש תמיכה של ב-60% מהציבור התוניסאי. כמה אחוזי כוח אתה חושב שבאמת יש לך?
19.55 מ.מ: קודם כל, אנשי המערב בטוחים שבתוניס או במצרים האיסלאם הפוליטי גובר על הדמוקרטיה, אך המצב הוא הפוך. אני מאמין שפה בתוניס, החלק המרכזי של הספקטרום הזה, הספקטרום האיסלאמי, הוא חלק מהמערכת הדמוקרטית והמשחק הדמוקרטי, אז אני יכול להצהיר שהדמוקרטיה גוברת על התנועה האיסלאמית משום שהאיסלאמיסטים הפכו דמוקרטים, ואנחנו – כציבור – לא הפכנו לאיסלאמיסטים. זו נקודה חשובה מאוד.
ג'.א: אז מתרחש כאן תהליך?
20.45 מ.מ: אני מאוד מופתע מהדרך שבה אנשי המערב מסתכלים על תוניס או על מצרים ואומרים 'תראה, עכשיו האיסלאמיסטים, אתה יודע, נמצאים בממשלה ומהווים רוב בפרלמנט'. אז כן, הם מהווים רוב בפרלמנט, אבל בפרלמנט דמוקרטי, והם נבחרו בבחירות דמוקרטיות, ועכשיו הם לוקחים חלק במשחק הדמוקרטי. אז אני יכול להגיד שהדמוקרטיה גברה על התנועה האיסלאמית אחרי המהפכה ולא התנועה האיסלאמית על הדמוקרטיה, אפילו אם האיסלאמיסטים קיבלו יותר קולות מהחילונים בבחירות. זה מאוד, מאוד משמעותי. אני חושב שהדבר החשוב ביותר הוא שהכוח שיש לי הוא סמלי, כי פה בתוניס אני אמור להיות הנשיא של כל המוסלמים התוניסאים, הציבור המוסלמי, ואני מנסה לשחק את התפקיד הזה,התפקיד הזה של להיות הנשיא של תוניס, לקיים דיאלוג עם כל המפלגות – לנסות, לקרב בין האנשים – וזה מאוד, מאוד משמעותי וזה לא ידוע לעולם שזה התפקיד הכי חשוב שיש לי כרגע.
22.07 ג'.א: אז אני מאמין שזה קשה מאוד בשבילך. הצורה בה אני ראיתי את המנהיגים שהיה לי מגע איתם, וגם מבחינת התפקיד האישי שלי, היא שיש כל כך הרבה מהלכים כפויים שהמנהיג צריך להתמודד איתם. המנהיג צריך להתמודד עם מצבים מסוימים באופן מסוים למרות שצו-מצפונו מורה לו אחרת. האם היית מופתע מחוסר הכוח שלך בהיותך נשיא? מחוסר היכולת שלך לקדם רפורמות ופרוגרמות מסוימות, מהפשרות שנאלצת לעשות?
22.44 מ.מ: כן, אני חושב שגיליתי שהעובדה שלהיות מנהיג המדינה לא אומרת שיש לך את כל הכוח המדיני, והתסכול הוא ככל הנראה התחושה הכי משמעותית שאני מרגיש כל יום. אני יכול לתת לך דוגמה עכשווית לבעיה שאנחנו נאלצים להתמודד איתה כרגע – וזאת פרשת אל-באגדדי עלי אל-מחמודי. הוא בתוניס ושובת רעב בדרישה לשחרורו, אבל אני לא יכול לשחרר אותו מכיוון שלוב דורשת את הסגרתו, וללוב ותוניס יש הרבה אינטרסים משותפים. אבל הסגרתו ללוב עלולה לגרום לכך שהוא יעמוד בפני משפט לא הוגן, ואמרתי לחברי בלוב שבגלל הכבוד של תוניס והכבוד העצמי שלי בתור פעיל זכויות-אדם אני לא יכול פשוט להסגיר את האדם ללוב ואני עומד בפני לחץ עצום מחוץ ומתוך המדינה להסגיר את האדם הזה ללוב. אני נאלץ יום ביומו להגיד 'לא, לא, אנחנו חייבים לדבוק בעמדתנו', וזה מסובך ביותר, לגשר בין עמדותיי כפעיל לזכויות-אדם לבין חובתי כמנהיג המדינה.
ג'.א: מה עוד השתנה אצלך?
24.05 מ.מ: טוב, אני עדיין אותו האדם, אני עדיין פעיל למען זכויות-אדם, אני עדיין מאמין בערכים שלי ומשתדל להיות נאמן להם, אז אני לא חושב שאני הולך להשתנות, אני מתכוון לדבוק בדעותי. כמובן שלפעמים זה מאוד מורכב מכיוון שאני תמיד צריך לזכור שאני מנהיג המדינה ואני צריך להיזהר במילותיי, ולפעמים זה מאוד קשה וכואב אבל אני עדיין כמו שאמרתי קודם, אני משוכנע שאני צריך לדבוק בעמדותיי וזה גם מה שמצפים ממני, להישאר אותו האדם, ואני אנסה להיות גם מנהיגה של תוניס וגם להיות פעיל למען זכויות-אדם כשם שהייתי תמיד.
25:00 ג'.א: תודה רבה לך, אדוני הנשיא.
25:03 מ.מ: כפי שאמרתי, אני אסיר תודה על פועלך למען קידום זכויות-אדם. אני מעריך ותומך במאמציך ואני מאחל לך כל טוב. אני מקווה לראות אותך מתישהו פה בתוניס אם תוכל להגיע. אתה תתקבל בברכה בדמוקרטיה החדשה שמתהווה פה.
25:26 ג'.א: תודה לך, ותודה לצוותים משני הצדדים שארגנו את הראיון הזה. בהצלחה.
מ.מ: תודה לך. להתראות ובהצלחה.
25:40 מוסיקת סיום/קרדיטים
תורגם על ידי: warprofit
פורסם לראשונה בפורום וויקיליקס הרשמי: http://www.wikileaks-forum.com/index.php/topic,11219.0.html
הראיון תורגם על ידי מתרגם מתנדב. לוויקיליקס או לפורום של וויקיליקס אין אחריות על טעויות בגוף המאמר. הקורא מוזמן לקרוא את המאמר המקורי ולהעיר על טעויות תרגום. במידה ותתגלה טעות בתרגום, הטעות תתוקן.
דברים שמשטרים עושים 